תערוכת הבאוהאוס בשירות האנטי-ציונות - ישראל היום

תערוכת הבאוהאוס בשירות האנטי-ציונות - ישראל היום

במוסד הלימודים ההיסטורי של תנועת האדריכלות והעיצוב ״באוהאוס״, שנמצא בעיר דסאו שבגרמניה, נפתחה בסוף השבוע, במסגרת האירועים החגיגיים לציון 100 שנה להיווסדות התנועה, תערוכה מטעם ״מרכז העיר הלבנה״ בתל אביב העוסקת בהסכם ה״העברה״ שנחתם בין הסוכנות היהודית לממשלת גרמניה הנאצית. 

התערוכה – ״טרנספראומבאו״ שמה - מצניעה את התנאים והנסיבות שגרמו ל״שיתוף הפעולה״ מעורר המחלוקת בין ״הממשלה הציונית״ דאז למשטר הנאצי, ונמנעת מכל התייחסות לאפליית היהודים והתנאים הקשים בהם יכלו לעזוב את גרמניה. מנגד, מוצגים בתערוכה טקסטים ביקורתיים ביותר כלפי המפעל הציוני, שאינם קשורים כלל לנושא התערוכה, ל״הסכם ההעברה״ או לתנועת הבאוהאוס. התערוכה נערכת בחסות קרן הבאוהאוס, שהיא גוף הממומן על ידי ממשלת גרמניה ושגרירות ישראל בגרמניה.

תערוכה מקבילה, אם כי לא זהה, נפתחה בתל אביב לפני כשבועיים בעת חנוכתו של ״בית ליבלינג״, מרכז שנועד לשמש ללימוד ולהצגת אדריכלות הבאוהאוס בישראל. בנוסח הצגת התערוכה בישראל נכלל באתר המרכז החדש ההסבר הבא: ״הסכמי ההעברה היו הסכמים פוליטיים שביססו יחסים כלכליים בין השלטון הנאצי לבין התנועה הציונית בשנות השלושים, וסייעו לעשרות אלפי יהודים מגרמניה לעלות ארצה״.

הטקסטים המוצגים בתערוכה בדסאו - שהם מיצג של האומן יונתן טוויטו - כוללים התייחסויות לאחריות ״ציונים ימניים״ למאורעות תרפ״ט (1929, כלומר, שלוש וחצי שנים לפני עליית הנאצים לשלטון) מספרו של האקדמאי ואיש השמאל הקיצוני ג׳ואל קובל, ״להתגבר על הציונות״. במיצג יש גם האשמות בזיהום אדמת ומי הארץ בדשנים לצורך פיתוח חקלאות פירות הדר (החל מ-1918, 15 שנה לפני הגעת היטלר לשלטון), בגזענות מצד קיבוצים (״הסמל הזוהר של האידאולוגיה הציונית״) שתלו על הכניסות אליהם שלטים ״אין כניסה לערבים״ ובזיהום התעשייתי - בין היתר במפרץ חיפה על ידי מפעלי נשר, שהוקמו ב-1919 - השנה בה הוקמה המפלגה הנאצית. 

בצד הסברים מוטים אידיאולוגית אלו, וליד מוצגים אומנותיים ספורים שנוגעים בדרך כלשהי לסוגיית הסכם ההעברה והבאוהאוס, תלויים שלטים גרפיים עם נתונים יבשים על השינויים הדמוגרפיים שחלו בארץ ישראל בעקבות הגעתה של ״העלייה החמישית״, שהייתה מורכבת בעיקר מיהודים שנמלטו מגרמניה לאחר עליית הנאצים. הבולט בהם הוא שרטוט גרפי של החלוקה הדתית של אוכלוסיית א״י ב-1934, שרטוט שנעשה בצבעי דגל פלשתין.

שגרירות ישראל בגרמניה // צילום: רויטרס

״הסכם ההעברה״, שהיה למעשה שורת הסכמים בין ארגונים ציוניים ויהודיים למשטר הנאצי, נועד לאפשר ליהודים גרמנים לעזוב את תחומי הרייך הגרמני. הנאצים, שחששו מקשיים כלכליים בעקבות בריחת ההון היהודי מארצם, הטילו הגבלות חמורות ביותר על יהודים שביקשו לעזוב ומנעו מהם להוציא מגרמניה את כספם ורכושם. במקביל, אפשרה בריטניה רק ליהודים בעלי הון להגר לא״י. כדי להתגבר על מלכוד זה, גיבשה הסוכנות היהודית הסכם שאפשר ליהודים גרמניים להמיר חלק מכספם בציוד ובמכונות, שיוצאו לא״י, וסייעו בדיעבד באופן משמעותי לפיתוח היישוב היהודי. גם נקודה זו לא באה לידי ביטוי בתערוכה, המדגישה שלהצפת השוק המקומי בסחורות ומוצרים מגרמניה הייתה השפעה שלילית על בעלי העסקים הערביים בא״י. כ-50,000 מיהודי גרמניה הגיעו לא״י באותה תקופה, ובכך ניצלו חייהם. בין הבאים היו גם כמה מבכירי אדריכלי הבאוהאוס, שהותירו את חותמם על נופן האורבני של תל אביב, ירושלים וחיפה.

האחראית ל״מרכז העיר הלבנה״, הארכיטקטית שרון גולן-ירון, אמרה ל״ישראל היום״: “זו תערוכה אומנותית ולא היסטורית. לקחנו אוצרת ואומנים כדי לתת אינטרפרטציה אומנותית למצב הזה, שראינו לנכון להציג. אנחנו רוצים להציג את היחסים עם גרמניה וכל מה שהוביל להתפתחות סגנון הבאוהאוס בארץ, שהיא הרבה יותר מורכבת מבחירה אדריכלית סגנונית. העלייה החמישית הייתה צריכה לבנות הרבה, מהר ובאופן פונקציונלי, וסגנון הבאוהאוס נתן מענה לכך. יחד עם הסגנון הזה הגיעו כל המוצרים מגרמניה דרך ׳ההעברה׳. 

"חשוב לנו לדבר על ההקשר ההיסטורי והגיאו-פוליטי של אותה תקופה. הנאצים סגרו את הבאוהאוס ב-1933, והרבה מהידע של האסכולה הזו ברח לעולם, בכלל זה לישראל. היו כמה סטודנטים מה׳באוהאוס׳ שהייתה להם השפעה מאוד גדולה על המרחב האורבני בישראל. לכן, ה׳באוהאוס׳ מהווה פלטפורמה נהדרת לדיאלוג עם הגרמנים על מה שקרה. התקופה הזו מאוד בעייתית. העובדה שבחרנו לגעת בנושא כה רגיש ולהראות שהמודרנה הייתה דרך מילוט של יהודים וכספים מגרמניה היא החלטה אמיצה ומעוררת דיון מעניין. צריך לדבר על כל ההיבטים של העניין. לכל סיפור יש הרבה מאוד היבטים. אנחנו צריכים לעורר שיח בכל בימה אפשרית, ולא להפוך את זה לנושא שאסור לדבר עליו. אנחנו בדור שצריך להתחיל לדבר. שאלתי את האוצרת למה אין הסברים, והיא ענתה: ׳אני רוצה שאנשים ירגישו, לא שיאכילו אותם בכפית׳. זה לא מתוך רצון להחביא את ההיסטוריה או לשנותה, אלא ממקום של אוצר שמרגיש שאומנות צריכה לדבר בעד עצמה״.

אוצרת התערוכה, הילה כהן-שניידרמן, ביקשה להדגיש: "בשלוש השנים האחרונות חקרנו את גרמי ההעברה, ומה שעניין אותנו היה הצד הפחות מדובר שלהם. נכתב בעיקר על הצד הפוליטי של ההסכמים, אך איש לא התעסק בחומרים עצמם שהובאו ארצה במסגרת ההסכמים ולא בצד האנושי. כלומר, ב-50.000 יהודים, שלא בהכרח רצו לעזוב את גרמניה ומצאו את עצמם מתגוררים באדריכלות מודרנית בהשראת ה׳באוהאוס׳, שלא שיקפה את סגנון החיים שהיה להם עד אז. 

"לתערוכת אומנות אין אמביציה ארכיונית. התערוכה היא לא על ההסכמים. אתה לא אמור לצאת ממנה ולדעת מה הם היו. בשביל זה יש את קטלוג התערוכה, שאינו מתיימר להסביר מה היו הסכמי ההעברה מכל היבט. היו להם השפעות אדירות על כל נדבך בחיים המקומיים. כחלק מהמחקר שביצענו, ההבנה הייתה שלא חקרו את ההשפעות המגודרות של ההסכמים הללו, שבמסגרתם במשך חמש שנים הזרימו סחורות ואנשים לתוך שטחי המנדט. ביחס ספציפי לאוכלוסיה הפלשתינית, הסחורות שנכנסו פוגעות בסוחרים המקומיים היהודיים והערבים, בתקופה שבה פרץ המרד הערבי, שיש הטוענים שהיה מאוד קשור להסכמים הללו״.

שגרירות ישראל בגרמניה לא הגיבה עדיין לשאלות שהועברו אליה בעניין. 

Let's block ads! (Why?)

2019-10-16 11:30:00Z
https://news.google.com/__i/rss/rd/articles/CBMiLGh0dHBzOi8vd3d3LmlzcmFlbGhheW9tLmNvLmlsL2FydGljbGUvNjk5NDEz0gEA?oc=5

קרא עוד >>>>